Hebrew 
Português (Brasil) 
Deutsch 
Русский (Россия) 
Français 
English
- להיות בידיעה
קדושה היא ה"מילה"! כה קדושה, שמבקש אני למשוך אותה בחזרה מן האנושות על־פני האדמה, כיוון שהיא נעדרת כל הבנה, ואין לה אף לא המושג הקלוש ביותר, אודות גדולתה של ה"מילה"! חש אני דחף, לפרוש על ה"מילה" מעטה הגנה, כך שלעולם לא תבוא במגע עם היוהרה המקוממת והאדישות של הנשמות האנושיות הללו, אשר בעצלותן הרוחנית, נעשו כה צרות-אופקים, ובכך נטולות ידע.
מה הן עדיין יודעות על קדושה! על קדושתו של אלוהים וכן גם על "מילתו"! זה מעורר שאט נפש!
נאלץ אני לבחור מכל האנושות רק מעטים, אשר להם אמשיך לבשר את ה"מילה". אך אפילו מעטים אלו, לא יתפסו את המושג קדושת־אמת, ולפיכך גם לא את העמדה הנכונה כלפי ה"מילה".
לכן, עומד אני בפניכם ומודע לכך, שאפילו הטובים ביותר מביניכם, לעולם לא יוכלו להבין אותי, ולא יתפסו, ולו עשירית, מהמוענק להם ב"מילה" שלי. שומעים אתם אותה, מחזיקים אותה בידיכם, אך אינכם עושים שימוש בערכה עבור עצמכם! רואה אני כיצד אתם מתעלמים מערכיה הגבוהים ומכוחותיה העצומים, ובמקום זאת, מושיטים יד לעבר דברים שאין במשמעותם ערך רב יותר מבגרגר אבק, בהשוואה ל"מילה" שבידיכם.
רק כאשר הנשמה האנושית נכנסת אל העולם האתרי, רק אז, בהדרגה, היא מגיעה מחדש לידיעה אודות כל מה שהותר לה לחוות באופן אישי, כאן על־פני האדמה.
למרות שגם זה אינו אלא צל צילה של עוצמת הטלטלה של ההתרחשות האמיתית, על כל פנים, זה די והותר כדי לגרום לכל נשמה אנושית, לקרוס עד ליסודותיה! היא תתקשה להאמין כי ניתנה לה הרשות לחוות כל זאת. כה עצום הוא חסד אלוהים, הנגלה לה בהתרחשויות אלו. כשהיא מלאת התפעמות מכך, היא תרצה לטלטל ולעורר את בני־האדם על־פני האדמה, לגרום להם לפרוץ את מעטה השטחיות שלהם ולהתאמץ כאן ועכשיו, לחוות את החסד הזה במלואו, יותר משעשו בעבר.
אך זהו מאמץ הנועד לכישלון! כי דרך מעשיו של האדם עצמו על־פני האדמה, הוא נעשה אטום מדי.באמצעות דבקותו הנלהבת בדרכיו השגויות, הוא הפך את עצמו לבלתי־מסוגל לכך. לכן, כל נשמה שהתעוררה בעולם האתרי, תפנה את מבטה בלב מדמם ותבין בחרטה עמוקה, שבשעת היותה על־פני האדמה, היא כשלעצמה לא הייתה שונה, ושבקושי ניתן לצפות למשהו טוב יותר, מאלה שעדיין נמצאים על־פני הארץ.
לכן, בחושבי כי חייב אני לאפשר ל"מסר" להתפשט בעולם, הכול מתהפך בקרבי כנגד זה. כי יודע אני, שאף־אחד מבני־האדם, לעולם לא ידע באמת מה הוא מקבל עם "המסר", או איזה חסד אלוהי, נעלה לאין־שיעור, טמון בכך שהוא מורשה לשמוע אותו! מול בורות שכזו, אדישות והתיימרות לידע של אנשים כאלה, עליי לאפשר הנגשת דבר, המגיע בטוהר, ממדרגות כס-האלוהים! זהו מאבק פנימי, שלאחריו אני נדרש להתגבר על עצמי! בכל שעה מחדש!
שנים חלפו מאז שהזדעזעתי לראשונה, כאשר התבוננתי ברוחות האנושיות, והתחלתי להבין מכך את הגורל המצפה להן, בהתאם לחוק הבריאה הבראשיתי.
הייתי אחוז אימה, כי ראיתי שיהיה זה בלתי־אפשרי לעזור לבני־האדם, מלבד להראות להם את הדרך בה הם חייבים ללכת, כדי לחלץ את עצמם מאבדון.
דבר זה עשני עצוב לאין־שיעור, כי לבני האדם כפי שהם היום, יכול להיות רק סוף אחד, כל עוד הם נותרים חופשיים לקבל את ההחלטות שלהם בעצמם: חלק גדול מכלל האנושות, יהיה חייב בוודאות ובאופן בלתי־נמנע, להגיע לאבדון!
אך בהתאם לחוק הבריאה, לא ניתן לעולם לקחת מרוח־האדם את הרשות לבחירה חופשית! זהו חלק בלתי נפרד מהרוח! ובשל כך, רובה המכריע של האנושות, יתרסק עתה מעצמו!
כל החלטה שאדם מקבל, קובעת את הדרכים בהן יהיה חייב לנוע בבריאה, כמו גם כאן על־פני האדמה. הדברים הקטנים הקשורים במקצועו או בצורכי חיי היום-יום, הינם בעלי חשיבות מועטה, אך גם הם תוצאה של החלטות שנלקחו מרצון לפני זמן רב. אך רק ההחלטה היא זו שחופשית עבור רוח האדם! עם קבלת ההחלטה, מופעל המנגנון האוטונומי, המאפשר לחוקי האל בבריאה, לפעול בהתאם לטבעה של ההחלטה! כזה הוא הרצון החופשי שיש ברשות רוח האדם! הוא טמון אך ורק בחופש בחירה מוחלט.
ההחלטה של הרוח, מפעילה באופן מיידי את המנגנון האוטונומי, שהיה עד כה מסתורי בבריאה. ללא ידיעתה של רוח־האדם, המנגנון ממשיך לפתח את הרצון הטמון בהחלטה, ומביא אותו עד לכדי בשלות וביטוי סופי. התגשמות זו, תופיע יום אחד פתאום, בהתאם לחוזק ההחלטה המקורית והתעצמותה על-ידי החלטות נוספות בעלות טבע דומה, אשר היא משכה אליה בדרכה בבריאה.
לכן אדם חייב לקבל, ללא התנגדות, את כל אחת מהתוצאות שנגרמו מהחלטותיו.
הוא אינו יכול ואינו רשאי לחוש שיש בכך אי־צדק, כי המימוש הסופי יהיה תמיד מה שהיה טמון בהחלטה שלו. אין זה משנה אם החלטה זו כוונה למישהו אחר, התוצאה הסופית תגיע רק ליוצרה.
לעיתים קרובות, כאשר התוצאה הסופית מכה בחזרה, ההחלטה המקורית נשתכחה זה מכבר מיוצרה, שרצונו כרגע שונה לחלוטין, או אפילו נוגד את שהיה בעבר. אך התוצאה של החלטתו הראשונית, עושה בנחת את מסלולה האוטומטי על-פי החוקים, אל סופה, גם ללא ידיעתו.
אדם תמיד עומד במרכז השלכות כל החלטותיו, אשר על רבות מהן הוא אינו יודע או חושב כלל, ולכן לעיתים קרובות הוא חש שיש בזה אי-צדק, כשתוצאה סופית, כזו או אחרת, מכה בו בחזרה באופן בלתי־צפוי. אך הוא יכול להיות סמוך ובטוח, ששום-דבר שיפגע בו, לא נוצר, אלא אם הוא עצמו, בעברו, גרם להיווצרותו, או שבאמצעות אחת מהחלטותיו, פשוטו כמשמעו, העניק לדבר חיים. כלומר, "שָׂם" אותו בתוך מנגנון הבריאה, שָׁם הוא נכנס לפעולה, בהתאם לחוקים. בין אם זה באמצעות מחשבותיו, מילותיו, או פעולותיו! הוא זהשהפעיל את המנגנון. רצונו, הוא שנדרש מלכתחילה לכל זה, וכל רצון הינו החלטה!
מתוך התכחשות לחוקי הבריאה, בני־אדם מקוננים על חוסר הצדק, ושואלים היכן רצונו החופשי המהולל של האדם! מלומדים כותבים ומדברים על כך, בעוד שהדבר פשוט למדי! אחרי הכול, רצון־ חופשי מונח ביכולת לקבל החלטות מתוך חופש ותו לא, ודבר זה מעולם היה ולעולם יהיה, שמור לדרכה של הרוח האנושית בבריאה.
בהקשר זה, אדם שוכח או מתעלם מעובדה אחת בלבד: שלמרות כל זאת, הוא עודנו, ולעד יהיה, יצור בלבד. הוא פרי של הבריאה המשנית, אשר נברא מתוך החוקים הנצחיים והבלתי ניתנים לשינוי, ולכן הוא אינו יכול לעקוף או לזלזל בחוקים אלה! הם יפעלו, בין שימצא חן בעיניו, או בין שלא. בין שיתאים לו, או בין שלא. הוא כדף נקי, כמו ילד המשוטט לבדו ויכול לבחור בכל דרך כרצונו, אך הוא נשאר כפוף לדרך שאליה פנה, ואין זה משנה אם הדרך ישרה או מלאת מהמורות, אם היא מוליכה ליעד יפיפה, או לתהום.
עם כל החלטה של האדם, נוצר שביל חדש ועימו חוט חדש בשטיח גורלו. אך השבילים הישנים ממשיכים להתקיים תמיד, לפני החדשים יותר, כל עוד האדם לא פסע עליהם ממש עד לסופם. שבילים ישנים אלה לא נקטעים על-ידי שביל חדש, כי האדם חייב לחיות דרכם ולצעוד עליהם עד סופם. לעיתים בתהליך זה, השבילים הישנים והחדשים חוצים זה את זה ויוצרים בכך תפניות חדשות בדרך.
את כל זאת, אדם חייב לפתור מתוך חוויות חייו, ולא לתהות כיצד דבר זה או אחר יכול היה לקרות לו, רק משום שהוא אינו מודע להחלטותיו הקודמות, שהוא עדיין מצוי תחת השלכותיהן, עד שיחיה דרכן וימצה אותן עד תום, ובכך יפתור אותן. אין הן יכולות לעבור מן העולם, אלא על-ידי היוצר עצמו והוא אינו יכול להפנות גבו אליהן, כיוון שהן מעוגנות בו עד שהן מיושבות לחלוטין.
אי לכך, כל ההשלכות של כל החלטה, חייבות לבוא לידי ביטוי ולהיות מיושבות עד סופן, לפני שינשרו מיוצרן ויחדלו מלהתקיים. אם החוטים של החלטות טובות חדשות, חוצים מסלול של החלטות מרושעות ישנות שעדיין קיימות, אזי השפעותיהן של ההחלטות הרעות הללו ייחלשו בהתאם, על-ידי מה שחדש וטוב. ייתכן שאפילו ייעלמו לחלוטין, אם ההחלטות החדשות והטובות האלו הן נחושות וחד־משמעיות, כך שתוצאותיהן הרעות בעולם החומר הגס, יצטרכו להתכפר רק באופן סמלי. גם זה עומד בקנה־אחד עם החוקים, ובהתאם לרצון האל בבריאה.
כל זאת הינה פעילות חיה בבריאה, מבלי שהאדם יוכל לשנות דבר ממנה, שכן זוהי פעילות המתחוללת מסביבו ומעליו. כך עומד האדם בתוך ותחת חוק הבריאה.
ב"מסר" שלי תמצאו את הדרך שתוביל אתכם בביטחון, אל מחוץ למבוך שנוצר על-ידי תוצאות החלטותיכם, אל עבר הגבהים המוארים!
אף־על־פי כן, עומד בדרככם מכשול רציני! ומכשול זה הוא שהחריד אותי: כיוון שאתם חייבים לעשות כל זאת בעצמכם. כל אחד עבור עצמו, לחלוטין לבדו.
תנאי זה טמון גם בחוקיות הרצון החופשי שלכם לקבלת החלטות, ובפעילות האוטומטית העקבית המתקיימת בבריאה ובתוככם!
הרצון הטמון בהחלטה, יוצר שביל, המוליך כלפי מעלה או כלפי מטה, בהתאם לטבעו של הרצון. אולם בימינו, רצונם של בני־האדם מוליך אותם לרוב רק כלפי מטה, ומגמת הירידה הזו, שבה לרוב אינכם מסוגלים להבחין, מצמצמת ומְצֵירָה בו־זמנית, את יכולתכם להבין.
משום כך, טווח ההבנה שלכם כמו גם האופק שלכם, מצטמצם, וזו הסיבה שאתם תמיד מדמיינים, למרות הכול, שאתם עדיין נמצאים באותה דרגה גבוהה כמקודם, כיוון שעבורכם גבול זה הוא אכן הדרגה הגבוהה ביותר! אינכם מסוגלים כלל להעלות על הדעת גבולות רחבים יותר, ואף לא להבין את הנמצא מעבר לגבול שלכם. לכן אתם דוחים הכול בספקנות, וממהרים לקרוא לזה שקר, או אפילו לבטלו כלא-קיים.
זו גם הסיבה לכך שאינכם מוכנים להיפטר בקלות ממגרעותיכם! רואים אתם אותן באחרים, אך לא בעצמכם. לא משנה באיזו בהירות אנסה להראות לכם זאת, אינכם מייחסים אותן לעצמכם. מאמינים אתם בכל שאומר, כל עוד זה נוגע לאחרים, אך את המגרעות שאני מוצא בכם, שלעיתים מובילות אותי לכדי ייאוש, אינכם תופסים. מכיוון שכל הגבולות המקיפים את האגו היקר שלכם, נעשו צרים מדי! בנקודה זו נכשלים כה רבים, וכאן לא אוכל לסייע בידיכם, כיוון שאתם בעצמכם צריכים לפרוץ את הגבולות הללו מבפנים.
אך אין זה קל כפי שאתם חושבים. לעיתים עומדים אתם לפניי, כשארשת דאגה על פניכם ואהבה בלבבכם למשימה האדירה. משום כך, אתם מרחמים על אלה שמסרבים או שאינם מסוגלים להגיע לידיעה אודות מגרעותיהם. אך אני, אני יודע, שמגרעות אלו, שאותן תבקרו בחריפות עזה באחרים, ושפעולותיהם גרמו לכם ייאוש, מעוגנות במידה רבה יותר בכם. וזהו הגרוע מכול! גם זה, מעוגן בחופש הבחירה, והוא דבר שחייב להישאר מונח בידיכם, כי הוא מעוגן ברוחני. לעולם לא אוכל להכריח אדם לעלות על הדרך המובילה אל הגבהים המוארים! דבר זה מונח בידיו של כל אדם ואדם.
לכן אני מזהיר אתכם ומראה לכם פעם נוספת מה בעצם מתרחש: עם כל צעד כלפי מטה, יכולת התפיסה שלכם נעשית מוגבלת יותר ויותר, מבלי שאתם בעצמכם נעשים מודעים לכך! משום כך, לעולם לא תאמינו לי כשאני אומר לכם זאת, כיוון שאינכם יכולים לתפוס זאת. לכן אינני יכול לעזור לכם במקום זה, אלא אם כן, מתוך כמיהה עצומה או מתוך אמונה, נובעת מתוככם החלטה חדשה שהולכת ומתגברת, המתקבלת מתוך רצון־חופשי.
שם בלבד אוכל לגשר כוח לניצחון! הניצחון על עצמכם, שבמהירות יאפשר לרוח ששבה לתחייה, והחפצה לחוג־מעלה אל עבר הגבהים, לפרוץ את קירותיה וגבולותיה הצרים. אני אראה לכם את הדרך, ואם רצונכם כֵּן הוא, אעניק לכם את הכוח הנחוץ לכך. לפיכך, יכול אני לעזור, בכל מקום בו שוכן רצון אמיתי ובקשה אמיתית לכך.
אך עדיין מכשול נוסף עומד בדרכו של האדם. העובדה שכוח זה יכול להועיל לו, רק אם ישתמש בו כראוי, ולא רק יצבור אותו! הוא בעצמו חייב להשתמש בו כראוי ולא להניח אותו בתוכו. אחרת כוח זה יסתלק ממנו ויחזור למקורו. כך יופיע מכשול אחר מכשול, אם האדם אינו בעל רצון כֵּן וחזק! רק מעטים מסוגלים להתגבר על מכשולים אלו. האנושות כבר הפכה לעצלה מדי ברוח, בעוד שהתעלות אפשרית רק דרך תנועה רציפה וערנות מתמדת!
התרחשות זו הינה טבעית, פשוטה ונפלאה. צדק מופלא ומושלם מעוגן בה.
יהיה זה בלתי אפשרי לרוח האנושית להינצל ללא ענווה! יהירותה לגבי הידע שלה, עומדת בדרכה ומעכבת ענווה אמיתית. היהירות על הידע, שכלל אינו ידע, שכן בהשוואה ליכולותיו, אדם יכול באמת להיות מתואר כטיפש ביותר מכל יצורי הבריאה המשנית, כיוון שהוא יהיר מדי מכדי לקבל דבר כלשהו בענווה.
אין כל טעם להתווכח על כך, כיוון שכך הם פני הדברים. אך האדם אינו קולט זאת, אין הוא רוצה להאמין בכך. גם זו תוצאה של יהירותו חסרת הגבולות, שהיא תמיד התוצאה הבלתי־נמנעת של טיפשות. רק טיפשות מולידה יהירות, שכן היכן שיש ידע אמיתי אין מקום ליהירות. היא יכולה לצמוח רק בתוך הגבולות הצרים של דמיון נחות, ולא בשום מקום אחר.
במקום בו הידע מתחיל, היהירות מסתיימת. וכיוון שבימינו, חלקה הגדול של האנושות שקוע ביהירות בלבד, ידע אינו קיים.
האדם איבד לחלוטין את התפיסה של ידע אמיתי! הוא אינו יודע מהו ידע!
לא בכדי אומרת האמרה הישנה: "אדם מתחיל להחכים, רק כשהוא מבין שאינו יודע כלום."
כאן מונחת האמת! כשאדם זוכה לודאות־מוחלטת זו, יהירותו תגווע והוא יוכל להתחיל לקבל ידע אמיתי.
כל למדנות אינה קשורה במאומה לידע! תלמיד נלהב ושקדן יכול להיעשות מלומד, אך רחוק הוא מלהיקרא אחד שיודע. לכן הביטוי "ידע", במובן שאנו משתמשים בו בימינו, הוא שגוי. האדם של היום יכול לדבר מתוך למדנות, אך לא מתוך ידע! מה שהוא רכש באוניברסיטאות- זו למדנות ותו לא, כפסגה וגולת הכותרת של הלמידה! זהו דבר נרכש, אך אינו שלו! רק מה שהאדם חווה בעצמו, הוא ידע! ידע מגיע מחוויה בלבד ולא מתוך למידה!
לפיכך ישנם מלומדים, וישנם יודעים. המלומדים צריכים, ואף חייבים, ללמוד מהיודעים!
אי לכך, ב"מסר" שלי אראה את הדרך בלבד, כך שהאדם ההולך בה, ירכוש חוויות אשר יובילו אותו אל הידע. האדם חייב קודם "לחוות" את הבריאה, אם הוא באמת רוצה לדעת אותה. דרך הידע שלי אני מאפשר לו לחוות, כיוון שאני בעצמי חווה את הבריאה ללא הרף!